״אני יודע שרגע הפריצה שלי על הגלשן החדש קרוב מתמיד, אך אינני יודע אם זה יבוא לידי ביטוי ויתממש בסדרת המבחנים האולימפיים.״

לפני 12 חודשים, לקחתי את ההחלטה שלי שלב אחד קדימה והתחלתי להתאמן באופן ממוקד ומקצועי על הגלשן המרחף המופלא שנקרא – IQ FOIL.

הרעיון לחזור לזירה האולימפית ריגש אותי מאוד אבל, זו לא הייתה הסיבה העמוקה שהסכמתי לעצמי להתחייב למסע הישגי חדש אחרי הפסקה של 4 שנים מזירה תחרותית ועוד על גלשן חדש שהגיע כאילו מהעתיד.

באותה תקופה נחשפתי לראשונה בגישה אימונית חדשה שנגעה בי מאוד והתיזמון שלה עם המסע האולימפי שיקף לי בדיוק את מה שחיפשתי.

לפני כן, מעולם לא הכרתי את ההגדרה של יעד ששמו הוא "בלתי ניתן להשגה". זה היה מטלטל!

איך יעד יכול להיות "בלתי ניתן להשגה"? השיח המנטלי העמוק שהגיע עם סוג היעד הזה, היה כ"כ עשיר ומרגש שמייד קיבלתי את אותה המשמעות העמוקה מאוד למסע האולימפי החדש. זה היה המצפן החדש שלי במסע ההתפתחות האישית שלי מאז שהתחלתי אותו באופן יחסית מודע בגיל 17…

אם נתעלם רגע, מהפער הבסיסי שנע בין 10-15 שנים משאר המתחרים הצעירים בעולם ונתייחס בעיקר לעובדה שהגלשן האולימפי החדש הוא אחר ודורש מהפכה בכל הרבדים ולכל אלה נוסיף, שהעולם התחיל ללמוד אותו שנה וחצי לפניי… !

הנה לכם יעד שהוא "בלתי ניתן להשגה" – להגיע לרמה הגבוהה ביותר בעולם בתוך שנה ולאיים על מדליה באולימפיאדה.

ההגדרה של יעד כזה היא תחושה מעורבת, בה הריגוש האדיר מלווה גם בפחד גדול ובשילוב שני אלה אנחנו מרוויחים התפתחות ודאית.

נקודה נוספת קריטית לדעת שאנחנו מדוייקים עם ההגדרה של היעד, היא שאנחנו בוודאות מוחלטת הולכים לפגוש כישלונות, אשר דרכם ובזכותם אנחנו מגבשים זהות שאיננה תלויה במספר על לוח התוצאות אלא מחוייבת להתפתחות, לצמיחה מודעת ולחלום גדול בהרבה מאשר תאריך מוגדר בו תולים עליך מדליה.

המפגש היומיומי עם אתגר גדול שהכישלון בו הוא ודאי זו המהות של התהליך והגישה האימונית שכ"כ ריגשה אותי.

לאגו אין הרבה מקום במסע כזה, מלבד בלחלום רחוק ובענק ובללחוץ חזק על הדוושה בזמן אמת.

התולדה הגדולה ברמה הנפשית היא החוסן שמתפתח. עם הזמן כמאמן מנטלי וכמרצה אני זוכה לחשוב על הגדרות חדשות שמסכמות את התובנות שאני לומד. ההגדרה "מערכת חיסון נפשית" היא אחת התולדות של המסע האולימפי לקראת פריז 2024.

למעשה להיות מחוסן נפשית זה אומר, שכאדם השלמות שלי לא מוגדרת עפ"י מספר או תוצאה ספציפית.

״אני יודע שרגע הפריצה שלי על הגלשן החדש קרוב מתמיד, אך אינני יודע אם זה יבוא לידי ביטוי ויתממש בסדרת המבחנים האולימפיים.״

אני משוחרר לחלום בענק, ויותר מזה אני משוחרר להיפגש עם הקירות שיהיו בדרך. כל קיר ישקף לי כמה אני מתקרב אל נקודת החוסן הנפשית שלי, עד כמה אני רואה בברור את נקודת המוצא המקצועית ועד כמה הלב שלי פתוח להרגיש תשוקה, תיסכול, פחד, כיף וכל מה שאנחנו בני האדם מסוגלים לחוות.

היום, שנה אחרי שהחלטתי להתחייב למסע האולימפי ושבוע אחרי שחזרתי ממיורקה שסיכמה תחרות שלישית בינלאומית לחורף הזה, אני פוגש את מהות ההחלטה שלי בכל הכח.

בכל שלושת התחרויות לא מצאתי את הנקודה "המתוקה" בה הכל מתחבר לכדי מימוש הפוטנציאל שבי. הפער בין היכולות שלי באימונים לבין המימוש שלהם בתחרויות, בהם יש עשרות של גולשים הוא עצום!

"הגלשן הזה הוא פשוט הגלשן שלך" זה משפט שאני שומע באופן בתדירות מאוד גבוהה כשאני מגיע לתחרויות ופוגש גולשים מהעולם שהכירו את הקושי האדיר שחוויתי בשנים הקודמות על הגלשן האולימפי הישן.

הם מדברים על נתוני הגוף והצורך שלי לנסות ליישר קו עם גולשים ששוקלים סביב 70 קילו בתור אחד שגובהו 1.93…

על הגלשן המרחף החדש משקל הממוצע הוא סביב 90 קילו וגולשי הטופ העולמיים 

המבחנים האולימפיים

לצד ההתפתחות והמהות, בסוף היום יש יעד שמסכם את המסע הזה. המשחקים האולימפיים בפריז בקיץ 2024. איגוד השיט הישראלי החליט על סדרת תחרויות שיקבעו מי יבחר להיות נציג הגלישה בקיץ הבא.

התחרות הראשונה מתחילה בחודש מאי הקרוב ביוון שהיא לא פחות מאליפות אירופה ולאחריה תתקיים תחרות קדם אולימפית באתר האולימפי בעיר מרסיי המדמה סימולציה שנה לפני המשחקים האולימפיים. לשם יוכל להגיע גולש בודד מכל מדינה בדיוק כמו באולימפיאדה.

אליפות העולם הגדולה של כל הקמפיין תתקיים בהולנד בחודש אוגוסט ואליה יש מגבלת נציגים והיא איננה פתוחה כבכול שאר אליפויות העולם. לסיכום, כל תחרות היא למעשה מבחן לבחירת נציג או כמה עבור התחרות הבאה, מבחנים בתוך מבחנים… ובכל תחרות צוברים נקודות שנאספות עד לבחירת הנציג האולימפי בחודש ינואר 2024 באליפות העולם הפתוחה האחרונה והמסכמת.

כרגע המצב שלי הוא כזה שאני ב99% לא אוכל להתחרות באליפות הקרובה ביוון בחודש מאי מסיבות אישיות, משפחתיות, משמחות ומרגשות (תכנון לקוי). דבר המוביל לזה שלא אוכל לצבור ניקוד אולימפי ולא אוכל לנסות להיבחר לשאר התחרויות בקיץ מה שמשאיר את התחרות האחרונה בינואר כתחרות מסכמת, הכל או כלום.

החוויה שאני עובר היא בהחלט אחת התקופות הכי מורכבות ומעשירות שחוויתי. חוסר הוודאות הוא חברו הטוב ביותר של איש הים להבדיל מענפי ספורט קשיחים ומדידים, הפעם זה עלה לגבהים שמעולם לא הכרתי קודם.

המימד התחרותי האולימפי הוא מהיר מאוד והתחושה היא שהרכבת נוסעת בקצב מסחרר ואין לרדת ממנה, פן נשאר מאחור ולא נספיק לחזור אליה בזמן. מצד שני חיים מאוזנים ובריאים מחייבים סדר עדיפויות ברור לכל תקופה וזמן, קבלת החלטות גדולות וקטנות זו היכולת הכי חשובה במצב כזה.

אני יודע שרגע הפריצה שלי על הגלשן החדש קרוב מתמיד, אך אינני יודע אם זה יבוא לידי ביטוי ויתממש בסדרת המבחנים האולימפיים. בינתיים אני ממשיך את המסע וחושף עוד צדדים חדשים באדם ובספורטאי שאני.

נמרוד

נ.ב לפני מספר שבועות השתתפתי בפודקאסט של עורך כלכליסט אוריאל דסקל, צללנו עמוק ונגענו בהמון רבדים מהמסע שאני עובר –מוזמנים להאזין